דרשה לפרשת תזריע
למה אנחנו מבצעים ברית מילה ולמה דווקא בגיל שמונה ימים?
א. זה היה בימים הקשים שאחרי מרד בר כוכבא. רבבות יהודים מתו בקרבות והארץ היתה הרוסה וחרבה. אדריינוס, קיסר רומא, שאף לבטל לחלוטין את העצמאות היהודית ואסר לקיים את הסמלים היהודיים המרכזיים כמו ברית מילה ושבת קודש.
באותם ימים נולד בן בכור לנשיא ישראל, רבן שמעון בן גמליאל, ולמרות האיסור הנחרץ, החליט הנשיא למסור את הנפש ולמול את הילד. ערכו מסיבה מכובדת וקראו לתינוק בשם "יהודה". אולם היה שם מלשין אחד, שמסר אותם לקיסר. אדריינוס כעס וציווה על ההורים לבוא עם התינוק לרומא לראות אם מלו אותו. היה ברור, שדינם נחרץ למוות.
ההורים המודאגים נסעו לרומא והתארחו בבית זוג אצילים רומאי. כשהמארחים התעניינו לפשר הופעתם בעיר, סיפרו בדאגה שמחר הם צריכים להציג את התינוק לקיסר והוא יחרוץ את דינם למוות. המארחים הזדעזעו מהסיפור והציעו להחליף תינוקות!. היה להם תינוק בשם "אנטונינוס", שנולד בדיוק באותו יום שבו נולד "יהודה" הקטן והם הציעו לקחת את התינוק שלהם אל הקיסר.
הקיסר לקח בידו את התינוק הרומאי, ראה שאינו מהול ופטר את ההורים לשלום. אולם אותו מלשין שהיה שם, אמר לקיסר כי הוא יודע בבירור שמלו את התינוק ואין זה אלא שאלקים עושה ניסים לנאמניו. ואכן בעקבות האירוע הזה, ביטלו לגמרי את הגזירה (תוס' עבודה זרה י,ב).
פרשת השבוע מצווה על עריכת ברית מילה, המצוה היהודית הכי פופולרית שקרוב למאה אחוז מהעם מקפיד על קיומה. אבל ככל שהמצוה מקובלת ושגרתית, כך היא תמוהה וצריכה עיון. א. זו המצוה היחידה שבה מסירים חתיכה מהגוף! ה' ברא אותנו עם הערלה ואנו ממהרים להסיר אותה.
ב. זו המצוה היחידה שנערכת בגיל כה צעיר, בניגוד לכל המצוות שמתחילות בגיל "חינוך", שבו הילד מבין מה הוא עושה. ("ברית מילה היא האירוע היחיד, שבו כולם שמחים ורק חתן השמחה בוכה"…).
עם זאת, הברית נערכת דווקא בגיל 8 ימים ולא יום אחד קודם.
אכן שתי התמיהות הללו, עתיקות כימי היהדות:
- תנחומא פרשתנו: שאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים – של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם!. שאל טורנסרופוס: למה אתם מלים? הרי אם הקב"ה היה חפץ במילה, היה מוציאו מהול ממעי אמו? אמר לו: ידעתי שעל דבר זה אתה שואלני, ולכן הקדמתי ואמרתי, שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה!. הביא רבי עקיבא שיבולים ועוגות מוכנות, ואמר: ראה, הקב"ה נתן את השיבולים ואנו מתקנים אותם לעוגות מוכנות. וכך ה' נתן את הילד עם הערלה, ואנו מתקנים אותו.
בראשית רבה נה,ד: יצחק וישמעאל היו מתדיינים זה עם זה. ישמעאל אומר: חביב אני ממך, שנימולתי לגיל 13 שנה. ויצחק אומר: חביב אני ממך שנימולתי לגיל 8 ימים. אמר לו ישמעאל: אדרבה, חביב אני ממך שהיה בידי למחות ולא מחיתי!.
וכיון שכן, עלינו להבין למה ברית מילה ולמה דווקא לשמונה ימים?
א. במובן מסוים, 'התורה מתחילה' באמצע הפרשה הקודמת. כלומר, התורה בתור ספר דינים והלכות, מתחילה בעיקר באמצע הפרשה הקודמת, שבה מתחילים הדינים וההלכות המדברים על החיים. עד שם, סופרו בעיקר סיפורי האבות, הקמת המשכן ודיני הקרבנות, ומאמצע הפרשה הקודמת, התורה עוברת לדבר על המצוות והחוקים הנוגעים לחיים שלנו.
כאן מעניין לעקוב אחרי סדר הציווים של התורה: התורה פותחת עם דיני הבהמות, סימני הבהמות הכשרות והטרפות ואחר כך, בפרשה שלנו, עוברת לדבר על דיני האדם. הפרשה שלנו מתחילה עם תחילת החיים ממש, דיני הלידה – טומאת היולדת ומצות ברית מילה.
כמובן, זה די תמוה לגלות שהתורה מדברת על הבהמות, לפני שמדברת על האדם. ועולה התמיהה, מה הרמז כאן?
רש"י עונה: 2. רש"י: אשה כי תזריע וילדה זכר – אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה, חיה ועוף".
אמנם התירוץ הזה רק מעמיק את השאלה: האם הבהמה יותר חשובה מהאדם?!
לכן, עלינו לחזור אחורה ולבדוק את הסיבה לכך, שהבהמה נבראה לפני האדם. אנו מוצאים בכך שתי עמדות הפוכות: 3. סנהדרין לח: מפני מה נברא אדם בערב שבת? שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו אפילו יתוש קדמך. דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך שבנה ארמון ושכללו והתקין סעודה תחילה, ואחר כך הכניס את האורחים.
ההסבר הראשון אומר, שהאדם נברא אחרון כדי לרמוז לו שהוא היצור הגרוע והמסוכן בטבע. הוא יכול לרדת לתהומות שאפילו בעלי החיים, אינם יכולים לרדת אליהם. ההסבר האחרון אומר, שהאדם נברא אחרון כדי לומר לו שהוא מלך העולם ותכלית הבריאה, ולכן הכל ניתן לו מן המוכן.
מסביר הרבי, שלאמיתו של דבר, אין כל סתירה בין הדעות: התורה רוצה לשדר לאדם דבר אחד: דע לך שאתה חי "על גשר צר מאוד". מצד הטבע הבסיסי שלך, אתה יכול לקלקל את חייך ולרדת למקום יותר גרוע אפילו מהבהמות. האדם הוא היצור היחיד בטבע, שיכול להזיק לעצמו בלי שום סיבה. אחרי הכל, שום בהמה אינה אוכלת ג'אנק פוד, אינה שותה וויסקי ואינה מעשנת סיגריות.
נחשוב רגע על הקולונל פול טיבטס, שהמריא ב(6 באוגוסט 45) עם פצצת האטום לכיוון העיר ירושימה ביפן. כמה עוצמה וכמה כח הוא החזיק בידו.
מצד שני, אתה מלך הבריאה. נבראת "בצלם אלקים", אתה יכול להרים את הראש לשמים ולהגיע לשיאים רוחניים. ואז כל הבהמות וכל הטבע לא נבראו אלא לכבודך.
הפער הזה, מתבטא אפילו במילה "אדם": הוא יכול להיות "אדם" מלשון "אדמה", ויכול להיות "אדם" מלשון "אדמה לעליון". הגמרא בחגיגה טו מנסחת זאת כך: בשלשה דברים דומה האדם לבהמה ובשלשה למלאך: 1. הוא אוכל ושותה כמו הבהמה. 2. מפריש פסולת כמותה. 3. פרה ורבה כמותה. אמנם: 1. יש בו דעת כמו המלאכים. 2. הוא עומד זקוף ורואה את השמים כמותם. 3. מדבר לשון הקודש כמותם.
אם כן, האדם הוא יצור כלאיים של 'בהמה ומלאך', והוא מחליט מה לעשות עם הכח המדהים שלו. ולכן האדם נברא אחרי הבהמות וגם דיניו נכתבו אחרי הבהמות, כדי לומר לו שאם לא ישלוט בעצמו, הוא עשוי להיות גרוע מהבהמה, אבל אם יעשה את תפקידו, כל הבהמות לא נבראו אלא לכבודו.
לפי זה, מבאר הרבי, גם את שם הפרשה: הפרשה שלנו נקראת בשם "תזריע", למרות שהמילה הזו אינה הראשונה בפרשה וגם אינה מבטאת במיוחד את נושאי הפרשה.
אמנם כאן באה התורה ללמד את יסוד "תורת האדם": "הזרעה" היא הפעולה הראשונה והבסיסית של יצירת חיים חדשים, וזהו ציווי נצחי לאדם: "תזריע"! תלד את עצמך מחדש. אל תסתפק באופי הטבעי שאיתו נולדת, אלא קח את הכשרונות השכליים והרוחניים שלך ותיצור עימם חיים חדשים[1].
פעם שאל רבינו הזקן את רבו, הרב המגיד, למה הקב"ה כל כך אוהב בעלי תשובה? השיב המגיד במשל: היה פעם מלך חשוב שהיו לו שני שרים מוכשרים, אחד היה כל הזמן לידו ואילו השני היה נוסע לנסיעות רחוקות מחוץ למדינה. המלך אהב אמנם את שניהם, אבל בכל פעם שהשר הנודד היה שב אל המדינה, המלך היה מסתגר איתו ומפטפט איתו שעות על שעות. וזאת משום החוויה של החידוש, בגלל ההנאה של המפגש המחודש אחרי תקופת הנתק.
לקוטי שיחות ז/77: בגלוי, האדם הוא חומר גס העלול לחטוא ולרדת במדרגה גרועה יותר מכל בעלי החיים. אמנם יחד עם זה הוא קיבל מלמעלה נפש אלקית, שהיא חלק אלקה ממעל ממש, שיכולה להרים אותו מעל כל הנבראים.
ומצד זה גופא, כאשר הוא משנה את עצמו מלהיות "אדם שנוצר מן האדמה", לאדם מלשון "אדמה לעליון" – הרי הוא מחדש בכך מציאות חדשה. ולכן הפרשה שלנו נקראת בשם "תזריע", כדי להורות בכך הן את החובה בעצם העבודה והן את מעלת העבודה, שהיא יצירה של חיים חדשים, יש מאין.
ב. אחרי ההקדמה הזו, נעבור לדבר על ברית המילה. עלינו להבין, כאמור, את הצורך בעצם המעשה הזה, ולמה דווקא בגיל 8 ימים?
בפשטות, המילה היא סימן על הייחודיות שלנו כעבדי ה'. כשם שאישה נשואה עונדת טבעת על אצבעה, וכשם שחיילי המשמר המלכותי הולכים עם מדים אציליים – כך העם הנבחר של מלך מלכי המלכים, הולך עם סימן קבוע, שמעיד על העליונות הרוחנית שלו.
עצם הסימן של הברית, מעיד על איפוק ושליטה ביצר (כדברי הרמב"ם הידועים במו"נ ח"ג פמ"ט, שהמילה מחלישה את התאווה), ואין סימן מתאים מזה לבטא את היותנו העם היחיד והמיוחד שנבחר להיות "אור לגויים"[2].
- ספר החינוך: לפי שרצה ה' יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין.
וזאת מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, משום שהערלה היא תוספת מיותרת באדם [כמאמר הגמרא נדרים לא: "מאוסה היא הערלה"], ולכן העם הנבחר רצה ה' יתברך להשלים את גופו בהסרת אותה תוספת מיותרת. ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם ולא בראו שלם מבטן, לרמוז לו כי כשם שתשלום צורת גופו בידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו.
מדרש: אמר קיסר ממלכי רומי לרבי תנחומא: בוא ונהיה כולנו [יהודים וגויים] בני עם אחד. אמר לו רבי תנחומא: בבקשה, אנו היהודים שמהולים אנחנו, איננו יכולים להיות כמותכם, אבל אתם מולו עצמכם ותהיו כמונו…
וביחס לזה שהברית נערכת דווקא בגיל 8 ימים, גם כאן יש טעמים פשוטים: מורה נבוכים ח"ג פמ"ט: מה שאין דוחים הברית לימי גדלותו, הוא מפני ג' טעמים: א. אילו יחכו עם הקטן עד שיגדל, אפשר שלא ירצה לעשות. ב. הכאב אצל הקטן הוא פחות, משום רכות עורו וחולשת דמיונו[3]. ג. אין אהבת האב והאם את הבן בעת לידתו, כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, ואין אהבת בן שנה כאהבת בן שש, אלא היא גדלה עם גדולתו. ולכן אם היה מחכה שנתיים שלוש, אפשר שלא היו ההורים מלים אותו בחמלתם עליו.
ומה שעורכים הברית בשמיני (ולא קודם) הוא מפני שכל בעל חיים שיוולד הוא חלוש מאוד וכאילו הוא עדיין בבטן עד סוף שבעת ימים, ואז מקבל כח. והלא תראה כי גם בבהמות שמר זה הענין, ואמר להביא קרבנות מיום שמיני מלידתם ואילך.
אור החיים: מה שאמרו שמקבל כח דווקא ביום השמיני, הוא מובן לפי מה שאמרו בזוהר, שעריכת הברית ביום השמיני היא כדי שתעבור עליו שבת אחת. ונראה לבאר, שהשבת משפיעה בו תוספת כח החיוני.
אמנם הרבי ותורת החסידות בכלל, מדברים על פן עמוק יותר בענין הברית, שמסביר היטב גם את עצם המעשה הזה וגם את היותו דווקא בגיל 8 ימים.
ג. בבורו פארק גר האדמו"ר מבלאזו'ב, רבי ישראל שפירא, ובכל ברית שהיה משתתף, נהג לספר סיפור מחריד שהיה עד לו[4]:
זה היה במחנה הריכוז 'ינובסקה' בפולין. היו מרכזים שם יהודים מערים שונות בפולין ומשלחים אותם למחנות ההשמדה. בהושענא רבה התפשטה שמועה, שהיום יאספו את כל הילדים וישלחו אותם למחנה השמדה. פתאום התקרבה אליו אשה, עם אש מפחידה באישוני עיניה ושאלה אם יש לו סכין. הוא היה בטוח שהיא רוצה להתאבד, ולכן לחש לה בהתרגשות שאסור לה לעשות זאת.
אולם עמד לידם מפקד נאצי, וזה דווקא מצא חן בעיניו. הוא הוציא סכין קטן ונתן לה. היא התכופפה על הרצפה, היתה מונחת שם חבילת סמרטוטים ובתוכה תינוק קטן בן כמה ימים. בתוך רגע היא מלה את התינוק, ואחר כך הרימה את העינים לשמים ואמרה: רבונו של עולם, נתת לי ילד יהודי ואני מחזירה לך יהודי שלם.
בין יהודי לקב"ה, יש ברית דמים שלמעלה מטעם ודעת. אין אומה שעברה כל כך הרבה צרות כמו העם היהודי, ובכל זאת נשארנו קשורים לקב"ה, באופן שלמעלה מכל הגיון? מה הסוד?
ברית מילה. האקט של הברית, אינו רק סימן לקשר קיים, אלא הוא עצמו יוצר ברית נצחית בינינו ובין הקב"ה. בעבר, כששני אנשים היו רוצים לכרות ברית נצח ביניהם, היו חותכים את האצבע ומעבירים דם מזה לזה, ואילו אנו מסירים את הערלה וחוקקים בתוכנו קשר נצחי לקב"ה.
וזו בדיוק הסיבה, שעורכים את הברית בגיל כ"כ צעיר. ככה הופכים את הקשר עם הקב"ה לחלק מהדנ"א של הילד. בשנים הראשונות לחייו, הילד יוצר את עצמו. הוא מכיר את אבא ואמא, האחים והאחיות וכל האנשים שהם חלק מהאישיות שלו. וכך הוא גם קולט את היהדות שלו, כחלק מעצמותו, כי היא פשוט היתה שם תמיד מאז שהוא זוכר את עצמו. אולם אם נדחה את הברית עד גיל 13, היא תהיה כמו מתמטיקה ואנגלית וכל החכמות שהילד לומד בבגרותו. הם כולם מקצועות חשובים, אך ממש לא המהות שלו.
כעת נבין תופעה מופלאה: ישמעאל היה בן של אברהם אבינו, אך למעשה עזב את המסורת של אברהם. רש"י כותב שהוא כעס על כך שלא קיבל את הירושה של אברהם!. נחשוב על זה שוב: עם ישראל 'הפסיד' כל כך הרבה בגלל היותו עם ישראל, ועדיין מעולם לא עלה בדעתנו לעזוב את המורשת. ואילו ישמעאל עזב בגלל ירושה.
אמנם זה בדיוק ההבדל בין מי שעבר ברית בגיל 13, למי שעושה אותה בגיל 8 ימים.
כעת מובן גם למה עורכים את הברית דווקא בגיל 8 ימים. המספר "שמונה", מסמל השראה אלוקית שלמעלה מטבע העולם. בעוד שהמספר "שבע", מסמל את המבנה השלם של הטבע (כי כל דבר טבעי מורכב משבעה חלקים וכו'), המספר "שמונה" מסמל את האור האלוקי שלמעלה מהטבע. וזה נותן לנו את הכח הרוחני לקשר שאינו יכול להינתק לעולם.
- לקוטי שיחות א/20: ישמעאל ערך את הברית בגיל 13 שנים, ולכן הקשר שלו לקב"ה היה מבוסס על טעם ודעת. אמנם אין כל בטחון בקשר כזה, שיעמוד גם בזמנים של נסיון בחיים. ואכן כאשר פגעו לישמעאל בירושה, כבר לא היו יכולים להחזיק אותו בביתו של אברהם אבינו. יצחק, לעומת זאת, נימול בגיל 8 ימים וגם הקשר שלו לקב"ה היה בצורה של "ברית עולם", שאינה יכולה להיפסק ולהינתק.
סוף ד"ה אשרי תבחר ותקרב: מילה היא למעלה מסדר השתלשלות ולכן היא קשורה עם בחינת "שמיני", אבל בכדי שתהיה המשכת הגילוי שלמעלה מהשתלשלות על ידי המילה, צריך להיות תחילה השלימות דהשתלשלות, כמאמר הזוהר 'כדי שתעבור עליו שבת אחת', דשבת הוא השלימות דהשתלשלות ועי"ז אפשר להגיע לגילוי שלמעלה מהשתלשלות.
[1] עדות לכך הוא בעל המאמר, "רבי שמלאי", שהיה אדם שיצר את עצמו מאפס. הוא בא ממשפחה פשוטה ולא מיוחסת, עד שכאשר הוא ביקש מרבי יוחנן ללמוד עימו את ספר "דברי הימים" – שהוא ספר היוחסין של עם ישראל מהאבות עד סוף בית ראשון – רבי יוחנן התחמק וסירב (פסחים סב). ובכל זאת הוא התייגע והפך את עצמו לאחד מגדולי ישראל, שהתלמוד מלא בדרשות שלו (לקו"ש שם).
[2] וראה בעירובין יט,א שאברהם אבינו מזהה את היהודים הנימולים ומוציא אותם מגהנום.
[3] בדיחה: תלמיד תיכון שעלה מחבר העמים, רצה לערוך ברית, אך חשש מהכאב. הוא שאל את חבריו הישראלים, שערכו ברית בגיל 8 ימים, מהי בדיוק ההרגשה. ענה לו אחד החברים: "לא זוכר בדיוק מה היה, אבל אני יודע שחלפה שנה עד שהתחלתי ללכת…