דרשות לחנוכה
חנוכה – המלחמה שלא נגמרה: הקרב על קדושת התורה
תפילת ערבית של ליל שבת הסתיימה וגביר העיירה הזמין את הרשל'ה להתארח אצלו בסעודה. הגביר לא היה אדם נדיב במיוחד והשאיר את החלה הלבנה לידו והעביר להרשל'ה כמה פרוסות לחם שחור. הרשל'ה לא נבהל ואחרי כמה תרגילים אקרובאטיים הצליח להעביר
דרשה לחנוכה: אם לא דיברנו על זה, לא דיברנו על חנוכה
שאלו פעם ילד יהודי, מה הקשר בין פרשת מקץ לחנוכה? מדוע ימי החנוכה יחולו תמיד בפרשת מקץ? הילד השיב בפשטות: המילה "מקץ" היא ראשי תיבות: "מצאו כד צמן"… וברצינות יותר: ישנו רמז מעניין, הקושר את הפרשה כולה לחנוכה. אולי לא
דרשה לפרשת וישב-חנוכה: אשמת הקרבן
אגדה יהודית מספרת על אישה זקנה באירופה, שהייתה קוראת מדי שבת את פרשת השבוע בספר "צאנה וראינה". זה היה תרגום התורה באידיש, שליקט מדרשים שונים על הפרשה והציג אותם בכישרון רב ובצבעים עזים. האישה המבוגרת הגיעה לפרשת "וישב" ופרצה בבכי.