לפני כ 55 שנים, בקיץ תשכ (1960), העולם היהודי רעד. ראש הממשלה בן גוריון התייצב על בימת הכנסת והכריז: "אדולף אייכמן בידנו". האיש שניהל את משלוחי רכבות המות אל מחנות ההשמדה, נלכד והובא לישראל. הידיעה הציפה מחדש את הכאב שהיה אצור בליבותיהם של מליונים וצוותי תקשורת מכל העולם התייצבו בירושלים לקראת פתיחת המשפט.
אולם אייכמן לא התכוון ללכת מהעולם במהירות. הפרקליט הגרמני שלו, מצא טענה משפטית ללכת בה: "אייכמן רק מילא פקודות. הוא היה בורג קטן במערכת ההשמדה ולא היה מסוגל להתנגד לפקודות שהגיעו מברלין". התביעה הישראלית נאלצה להקדיש זמן ומשאבים כדי לדחות את הטענה ולהוכיח שאייכמן נשא תפקיד מרכזי במנגנון ההשמדה ואף יזם בעצמו חלק מפעולות הגירוש.
אייכמן לא היה יכול לטעון כך, אך פושע אחר שקדם לו ב-3000 שנה, היה בהחלט יכול לטעון זאת. כך מקשים גדולי המפרשים לאורך הדורות על העונש שניתן לפרעה מלך מצרים: הרי פרעה מילא בסך הכל מילא את פקודת ה'? הרי לא היתה לו בחירה חפשית לשחרר את ישראל ממצרים?.
ה' אמר לאברהם אבינו כבר בברית בין הבתרים – מאות שנים לפני שפרעה נולד: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם"! ואם כן פרעה רק קיים את מצות ה'.
יתירה מכך: אפילו אם פרעה היה רוצה לשוב בתשובה ולשחרר את ישראל, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. משום שה' הקשיח את לבו להשאירם שם. וכיצד, אם כן, אפשר להעניש אותו?
- רמב"ן שמות ז,ג: השאלה אשר ישאלו הכל: אם ה' הקשה את לבו – מה פשעו?
או בסגנון חד במיוחד בראב"ד הלכות תשובה סופ"ה: אם יאמר הבורא לזונים למה זנית … יאמרו לו הזונים: ועל מי חלה גזירתך [ועבדום וענו אותם]? על אותן שלא זנו?! הרי לא תתקיים גזרתך!
למען האמת, במבט רחב יותר, השאלה איננה רק על פרעה, אלא על כל אחד מאיתנו: יהיה מי שיטען כי בסופו של דבר, גם לנו אין יותר מדי בחירה חפשית. החיים בעולם הזה כובלים אותנו למסגרות לוחצות, שבהן חלק גדול מההחלטות שלנו הן צפויות ומתבקשות וקשה לצפות שנבחר אחרת.
אדם שעובד למשל בין אנשים שאינם שומרי מצוות לעת עתה וקל וחומר להבדיל בין גויים, אם החברים יושבים בהפסקת צהריים ומנבלים את הפה, קשה לדרוש ממנו להיות 'צדיק בסדום' ולנהוג אחרת. במקרה אחר, אדם חי בתוך מסגרת משפחתית פחות דתית ממנו, והחיים המשותפים סוחפים אותו לעשות דברים בעייתיים, וקשה לדרוש ממנו למצוא את הכוח להיות שונה.
איפה היא, אם כן, הבחירה החפשית של החיים? האם מישהו באמת חפשי לקבל החלטות נכונות?
א. 86 שנים של שואה איומה במצרים, הגיעו אל קיצן. ה' החליט להתערב במצב ולהוציא את בניו מהגהנום. ה' הורה למשה ללכת למצרים ולשכנע את פרעה לשלח את העם היהודי מהמדינה. פרעה לעג לו וגירש אותו מהארמון.
ואז התחילה פרשת המכות. ה' הנחית על מצרים עשר מכות קשות שהפכו את החיים לבלתי נסבלים. המים הפכו לדם, הרחובות התמלאו בצפרדעים ובבעלי חיים, הגוף גירד מכינים ושחין ובמשך 3 ימים שרר חושך מוחלט. עד שלבסוף, אחרי שכל הבכורות מתו, פרעה נשבר ופתח את השערים.
כאן מעניין לבדוק, כמה זמן נמשכו המכות? כמה זמן נמשכה התקופה הקשה הזו עבור מצרים?
- משנה עדיות ב,י: משפט דור המבול שנים עשר חודש … משפט המצרים שנים עשר חודש … משפט רשעים בגהנום שנים עשר חודש.
המקור של המשנה לכך, מוסבר בספר "סדר עולם" (נכתב בתקופת המשנה ומסכם את ההסטוריה מבריאת העולם עד חורבן בית שני): סדר עולם ג: שנאמר: "ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן" (ה,יב). אימתי הקש מצוי שם? באייר [ובאותו יום אמר ה': "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם"] והם יצאו בניסן – מכאן שלקו המצריים עשר מכות כל שנים עשר חודש.
פירוש: בפעם הראשונה שמשה הופיע בפני פרעה, המלך הגיב לדבריו בתקיפות והורה להחמיר באופן משמעותי את תנאי העבודה של היהודים. בעוד שעד אותו יום, הם קיבלו תבן עבור הטיט, מהיום הם ייאלצו לקושש בעצמם את התבן. והנה התקופה שבה קוצרים את התבן היא אייר, והרי הם יצאו בחודש ניסן שאחריו. מכאן שתקופת המכות נמשכה שנים עשר חודש.
כעת נעבור שלב וננסה להבין איך התפזרו עשר מכות בתוך שנים עשר חודש?
מוסבר במדרש כך: אחרי שפרעה צעק על משה באותו חודש אייר, משה הלך למדין לחדשיים ומשהו, וחזר בחודש תמוז. אז התחילו המכות בפועל, וכל מכה נפרסה על פני חודש ימים. ואכן יש לנו עשרה חדשים מתמוז עד ניסן, ובתוכם עשר מכות – מכה לחודש.
מדרש שיר השירים רבה ב,ב: 'דומה דודי לצבי' – מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה. וכמה נכסה? … שלשה חדשים [מאייר עד תמוז].
ואחרי שמשה חזר בחודש תמוז, החלו המכות בפועל ונפרסו על פני חודש ימים לכל מכה:
שמות רבה ט,יב: וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור – רבי יהודה ורבי נחמיה, אחד אומר: כד ימים היה מתרה בהם עד שלא בא המכה, ושבעה ימים המכה משמשת בהם [ביחד חודש]. ואחד אומר להיפך: ז' ימים מתרה בהם, וכד ימים היתה המכה משמשת בהם [שוב ביחד חודש].
אם כן, במשך עשרה חדשים, עברו המצרים סבל נוראי בכל תחומי החיים, בגוף, בנפש וברכוש. וכאן באים המפרשים ומעלים את השאלה המוסרית הכבדה: מה ה' רצה מהמצרים, ובמיוחד מפרעה? הרי: א. ה' בעצמו ציווה "ועבדום ועינו אותם"? ב. והוא העיקר: לא ניתנה לפרעה הזדמנות לשוב בתשובה, כיון שהחל מהרגע הראשון שמשה הופיע, ה' הקשיח את ליבו שלא להקשיב למשה?
כך אמר ה' למשה מיד בתחילת השליחות שלו (בתחילת פרשתנו): שמות ז,א: ויאמר ה' אל משה: ראה נתתיך אלקים לפרעה … ואני אקשה את לב פרעה … ולא ישמע אליכם פרעה, ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאתי … מארץ מצרים בשפטים גדולים.
זאת אומרת, שכל השליחות של משה היתה רק הצגה, כאשר היה ברור כל העת שפרעה אינו מסוגל לשמוע לו. ועולה בעוצמה השאלה: איך ה' העניש אדם שהיה 'כפות', ללא בחירה חפשית?
ב. לפני שמתקדמים הלאה, כמה מילים על רעיון ה"בחירה החפשית", מהיסודות המרכזיים ביהדות:
הגמרא מתארת רגע דרמטי בראשית החיים, שבו ה' קובע את גורל החיים של האדם:
- נדה טז,ב: דריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר … דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה.
נאמר כאן דבר מדהים: אלקים קובע לנו הכל. כמה חכמה תהיה לנו, כמה כח יהיה לנו וכמה כסף נרוויח במהלך החיים. במקומות אחרים מוסיפים (סוטה ב), שאלקים קובע עם מי נתחתן ואיפה נגור. אבל רק דבר אחד הוא לא קובע: מה נעשה עם כל העוצמה הזאת? האם נהיה אנשים טובים או רעים? האם נשתמש בכסף כדי לתרום צדקה או להזיק לציבור.
אלקים נותן לנו עצמאות מוחלטת, כדי לבחור בעצמנו את צורת החיים שנחיה בה.
יתירה מכך: לא רק שאלקים אינו קובע מה נעשה, אלא מעניק רק נסיונות מאוזנים שאנו יכולים לעמוד בהם. הוא לעולם לא מעמיד נסיון גדול מהאדם, כיון שאז יופר עקרון החפשיות.
בראשית ד: ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך … לפתח חטאת רובץ … ואתה תמשל בו – אם תרצה – תתגבר עליו (רש"י).
דוגמא משמעותית לכך היא הסיפור המפורסם הבא (בבא מציעא פד): בארץ ישראל היתה פלוגת שודדים שהפילה את חיתתה על האזור. כל היוצאים מהערים חששו ליפול בידיה ובמיוחד פחדו מ"שמעון בן לקיש", שהיה ראש השודדים. פעם רבי יוחנן, הרב הגדול של ארץ ישראל, שחה בנהר הירדן ופתאום ראה מולו את אותו בן לקיש. השודד הביט על רבי יוחנן והפטיר: "יופיך לנשים", שכן רבי יוחנן היה איש מרשים. הרב לא נשאר חייב וענה לו: "חילך לאורייתא". העוצמה והנחישות שלך, יכולים להוביל אותך רחוק בלימוד התורה. רבי יוחנן הוסיף והבטיח לו כי אם יתקדם בלימוד התורה, הוא (רבי יוחנן) ישכנע את אחותו – שהיתה אפילו יפה ממנו – להתחתן איתו.
וכך הווה. בן לקיש המיר את בגדי השודד בחליפת בן הישיבה והפך להיות "ריש לקיש", האמורא הגדול שכל הש"ס מלא בפסיקותיו. ובהמשך הוא גם התחתן עם אחותו של רבי יוחנן.
מכאן, שאלקים ברא את העולם בצורה כזאת, ש"אם תרצה – תתגבר עליו" ולעולם אינו מעניק נסיון שהאדם אינו יכול לדחות אותו.
ראוי להוסיף את דברי 'בעלי המחשבה', כי יצירת האדם כ'יצור בוחר', היא לא סתם דבר צדדי, נוסף, אלא זו משמעות החיים. כל הסיבה שאלקים ברא את העולם היא, משום אהבתו לבחירת הטוב. ה' רצה עולם חפשי – שהכל יהיה אפשרי בו – והאדם יבחר מרצונו החפשי בטוב.
אברבנאל בראשית: כל טובו ושלמותו של האדם הוא במציאות הבחירה, והיכולת על הטוב ועל הרע כפי יצרו. ואם לא היה כן, לא היה אדם ולא היה מצווה אותו הקב"ה.
וכיון שכן, כשאנו מבינים את חשיבות הבחירה, השאלה המקורית מתעצמת ומתגברת: איך יתכן לשלול את הבחירה מפרעה?! איך הענישו אדם שידיו היו כפותות ללא אפשרות לבחור בטוב?
ג. הכרח איפה לומר, שאכן היתה לפרעה בחירה חפשית להוציא את ישראל ממצרים.
יש מיישבים בפשטות, שבחמש המכות הראשונות, ה' לא הקשה את לבו. ורק אחרי חמש מכות שבהן פרעה סירב מעצמו לשחררם, ה' התערב ושלל ממנו את אפשרות התשובה, כדי להעניש אותו בחומרה. [לפי זה, הפסוק שהוזכר לעיל, שבו ה' אומר למשה כבר בתחילת השליחות שהוא יקשה את לב פרעה, מדבר על העתיד הרחוק, מהמכה השישית ואילך].
- שמות רבה יג,ג: כי אני הכבדתי את לבו – אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר, לא היתה ממנו [לא ניתנה לו אפשרות] שישוב בתשובה.
אמר לו ריש לקיש: ייסתם פיהם של מינים, אלא 'אם לליצים הוא יליץ', שהקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה, שניה ושלישית ואם אינו חוזר, נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה [אליו] ה' פעמים ולא השגיח, אמר לו הקב"ה … הריני מוסיף טומאה על טומאתך [וסגר לבו מפני התשובה].
דוגמא לכך הוא הסיפור המפורסם (חגיגה טו) על רבי מאיר ואלישע בן אבויה, "אחר". גם אחרי שאלישע התפקר, רבי מאיר המשיך ללמוד ממנו תורה. פעם הם צעדו יחד בעיצומו של יום השבת, כאשר אלישע רוכב על הסוס ורבי מאיר צועד ברגל. חלפו אלפיים אמה ואלישע אמר לרבי מאיר: "חזור בך," כי אתה אדם דתי ואסור לצאת מתחום שבת. ענה לו רבי מאיר: "אף אתה חזור בך"!. השיב לו אלישע: אני לא יכול לחזור, כי שמעתי בת קול אומרת: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".
מכאן, שלפעמים אדם חוטא כ"כ בבחירתו החפשית, עד שה' שולל ממנו את האפשרות לשוב. וכך לגבי פרעה, שאחרי חמש מכות שבהן הרשיע מעצמו, ה' התערב והקשיח את לבו[1].
ואכן בהשקפה ראשונה, פירוש המדרש הזה, מדוייק מאוד בלשונות התורה:
במכות הראשונות נאמר כך: אחרי מכת דם: 'ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה". אחרי מכת צפרדע: 'וירא פרעה … והכבד את לבו ולא שמע אליהם כאשר דבר ה". אחרי מכת כינים: 'ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה". [וכך בכל החמש הראשונות].
אולם בחמש האחרונות, נאמר אחרת לגמרי: אחרי מכת שחין: 'ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם'. אחרי מכת ארבה: 'ויחזק ה' את לב פרעה'. לפני מכת בכורות: 'ויחזק ה' את לב פרעה'.
היינו שבהתחלה פרעה הקשיח את לבו מעצמו ורק אחר כך אלקים נטל ממנו את הבחירה.
זה בהחלט הסבר נאה, אמנם ראוי להעיר את דברי הרבי (לקו"ש לא/30), שהדברים לא מוכרחים. כיון שגם במכות הראשונות נאמר כנ"ל: "ולא שמע אליהם כאשר דבר ה'". היינו שהתורה מדגישה, שהכל הלך לפי התכנית, שהוא לא ישמע להם!. ומשמע שפרעה היה בהחלט מושפע מהתכנית הזו.
ואכן, אחד ממפרשי רש"י (הנחלת יעקב) מבאר כך: ה' הקשה את לבו בכל המכות, אלא שבראשונות הדבר נגרם רק באופן עקיף (כמו שאיפשר לחרטומי מצרים לחקות את שתי המכות הראשונות). ואילו במכות האחרונות, ה' חיזק את ליבו באופן ישיר ואטם אותו באופן מוחלט מלשוב בתשובה.
השורה התחתונה היא, אם כן, שגם כאן וגם כאן, נשללה ממנו הבחירה. וכאן אנו שבים אל נקודת הפתיחה ושואלים: איפה היתה הבחירה החפשית של פרעה?
ד. ההסבר לענין הגדול הזה, נמצא בסיפור חסידי ישן ומלא משמעות: לפני קרוב למאתיים שנה, עלה על כס הקיסרות ברוסיה, הצאר ניקולאי הראשון. הוא היה נוצרי אדוק ואיש אכזר, ואחד היעדים שלו היה לנצר את היהודים. הוא פרסם גזירה אכזרית שנקראה "קנטוניסטים", ולפיה, כל ילד יהודי בן 12 שנים, חייב להתגייס לצבא למשך 25 שנה. במהלך השנים הללו, הוא קיבל חינוך נוצרי לחלוטין ואף היה מוכרח לטבול לנצרות בעל כרחו.
פעם ביקרה קבוצת "קנטוניסטים" את הרבי הצמח צדק וסיפרה על החיים הקשים שלהם. הם מכריחים אותם לאכול בשר טרף ואינם יודעים מה לעשות. האם להעדיף לצום ולמות?
הרבי הבין היטב את המצוקה שלהם והשיב כך: "תאכלו – אבל אל תלקקו את האצבעות".
וזה כל הענין: נכון שפרעה היה חייב לענות את עם ישראל כי כך נגזר מלמעלה, אבל היתה לו בחירה מלאה האם 'ללקק את האצבעות'. האם להנות מהעוצמה שהיתה לו להשפיל אנשים או לבכות על התפקיד הנורא שנגזר עליו. אך פרעה לא סבל, הוא לא כאב את התפקיד הבעייתי ואפילו נהנה ממנו.
עדות לכך אפשר למצוא בעובדה, שהוא הוסיף על הסבל שלהם הרבה יותר ממה שציוו משמים. ה' אמר "ועבדום וענו אותם", אך לא הזכיר רציחת נולדים ע"י המיילדות והטבעת תינוקות ביאור.
ואכן, על זה הגיע לו עונש. לא (רק) על המעשים הרעים, כמו על עצם רוע הלב שבו ביצע אותם.
הרבי (לקו"ש חכ"ז/154 הע' 47) מביא לכך דוגמא חזקה: בסוף ימיו של שמשון הגיבור, הפלשתים הצליחו ללכוד אותו וניקרו לו באכזריות את העיניים. הגמרא במסכת סוטה (ט,ב) מבהירה כי זה היה עונש על כך, שהוא לקח לעצמו אשה פלשתית ש"ישרה בעיניו", ולכן נענש בכך שהפלשתים ניקרו לו את העיניים. אמנם הגמרא ממשיכה ושואלת שם, הרי האשה הזאת היתה השידוך שנועד לו משמים? כמו שנאמר בנביא: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא", ואם כן למה הגיע לו עונש? עונה הגמרא, שאמנם השידוך היה מה', אבל שמשון בחר בה בגלל שישרה בעיניו ולא בגלל ה'.
וזה בדיוק הענין: ה' לא מעניש (רק) על ה"מה", אלא על ה"איך". על הדרך הנפשית שבה נעשים הדברים, וכיון שפרעה הזדהה לחלוטין עם תפקיד האיש הרע – הגיע לו עונש חמור.
- לקוטי שיחות חל"א/31: זה שפרעה "מאן לשלח העם", לא היה (רק) מפני שהקב"ה חיזק את לבו, אלא ש(גם) הוא מצד עצמו הכביד את לבו שלא לשלח את בני ישראל. ולכן ראוי הוא להענש על זה. ועל דרך התירוץ בספרים על הקושיא, איך העניש הקב"ה את המצרים על שהעבירו בני ישראל בפרך והרי הקב"ה גזר עליהם 'ועבדום וענו אותם'? אלא זה שהמצריים העבידו ועינו את בנ"י, לא היה כדי לקיים גזירת הקב"ה, אלא מפני רשעות לבם ולכן נענשו על כך.
הרעיון הזה, נושא מסר עצום לחיינו: לפעמים אנו נופלים בתוך מצבים בעיתיים שאין לנו בהם יותר מדי בחירה מה לעשות. לפעמים אנו מרגישים אפילו חייבים לבחור באפשרות הפחות טובה והפחות נכונה. אולם כאן באה ההדגשה, שלעולם נשארת הבחירה איך לעשות זאת? האם ללקק את האצבעות או לא? האם להזדהות עם החטא ו'להדר' בו או לעשות את המינימום הנדרש?
הנה סיפור מקסים: לאדמו"ר הזקן [שהשבוע חל יום ההילולא שלו] היה חסיד, סוחר בדים גדול. הוא היה נוסע מעת לעת לוויטבסק, קונה בדים יקרים ומוכר אותם בליאזנה. פעם הורה לו הרבי שיתחיל לנסוע לקניגסברג (קליניניגרד), שהיתה ידועה בבדים המשובחים שלה ויקנה שם וימכור ברוסיה.
פעם, לפני שיצא למסע קניות בקניגסברג, הרבי שאל אותו, האם כשהוא נמצא שם, הוא מבקר בתאטרון? הסוחר היה מופתע מהשאלה, שהרי כאדם ירא שמים הוא מעולם לא דרך שם, אך כחסיד נאמן, הבין שיש דברים בגו. בפעם הבאה שהגיע לעיר וסיים את עניני המסחר שלו, הוא נכנס לתאטרון העירוני, קנה כרטיס יקר בשורה הראשונה והתיישב. הכסא היה מרופד היטב, והוא שהיה עייף מעמל המסחר, נרדם אחרי שני רגעים.
ההצגה נמשכה, ורק החסיד הזה ישב במרכז האולם וישן. גם כשההצגה נגמרה, הוא עדיין ישן, עד שהמנקה פגש בו והעיר אותו. התפתחה ביניהם שיחה ולהפתעתו, המנקה שאל אם הוא מכיר את "רבי זלמינא". החסיד הבין מיד שזה יעד השליחות שלו, ואכן הוא העביר במשך המן כמה מסרים בין הרבי ובין אותו מנקה, שכנראה היה איש נסתר ונעלה.
הנקודה היא, שגם אם מוכרחים 'ללכת לתאטרון', עדיין יש את הבחירה האם להישאר ערים מול ההצגה או להרדם… זה שאנו בוחרים ללקק את האצבעות – זו כבר הבחירה שלנו…
לקוטי שיחות חכ"ז/155: על דרך שמענישים אדם על רוע בחירתו, אף ש'הקב"ה יודע כל מה שיהיה' [ויתכן שהידיעה האלוקית מכריחה את האדם לבחור, ואם כן על מה מענישים אותו?[2]]. אלא שזה שהאדם בוחר ברע, הוא לא מצד ידיעת הקב"ה, אלא מצד הבחירה שלו.
[1] אמנם (באגרת התשובה פי"א ו)בלקו"ש ח"ו/65, שאם פרעה היה דוחק ונכנס, היה יכול לעשות תשובה.
[2] יישוב לשאלת ה"ידיעה ובחירה": בכך מעניק הרבי הסבר ברור על הסתירה הידועה בין הידיעה והבחירה: הידיעה האלקית מכריחה אותנו מה לעשות, אך לא מתערבת איך נעשה. ועל הפרט הזה אנו נידונים.
להעיר לשלימות הענין מיישובים נוספים לשאלה זו: הרמב"ם באבות על "הכל צפוי", מבאר שה' רק צופה מה יהיה (כאילו רואה ברוח הקדש מה שכבר קרה) אך אינו משפיע על הבחירה. הראב"ד בהלכות תשובה ה,ה מבאר כי ה' יודע רק את האפשרויות העומדות לפני האדם, מכח המזל שלו, אך לא יודע במה יבחר בפועל.
קובץ להורדה: