השטן התבלבל: לאן נעלמה ברכת החודש של תשרי?
תחושה מוזרה מלווה את 'שבת מברכים תשרי'. זאת 'שבת מברכים' שלא ממש 'מברכים' בה. למרות שנציין בסוף השבוע הבא את ראש חודש תשרי, שהוא ראש השנה הבאה כולה, לא נקדים ונברך אותו בשבת הקרובה ב"ברכת החודש".
ואין ספק שהדבר טעון הסבר: לאן נעלמה הברכה? במיוחד שהחודש בו אנו זקוקים יותר מכל לברכה ולאיחול, זהו חודש תשרי, חודש הדין והמשפט, בו יוכרע גורל השנה הבאה. "מי יחיה ומי ימות, מי יעני ומי יעשר". ודווקא בימים הגורליים הללו, אנו מוותרים על הבקשות דברכת החודש?!
למען האמת, ראוי לדייק בפתח הדברים ולהדגיש כי איננו מפסידים את הברכה. הבעש"ט מדגיש (היום יום כה אלול): "החודש הראשון לחודשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכוח זה מברכים ישראל את החודשים יא פעמים בשנה".
אולם בסופו של דבר ברור כי משהו חסר: העובדה שאנו טורחים לברך בעצמנו את החודש מדי ראש חודש, מלמדת כי ישנה מעלה בכך שהברכה מגיעה מלמטה ולא רק מלמעלה. ולכן חשוב להבין, לאן נעלמה ברכת חודש תשרי? ומדוע המנהג בו שונה מיתר החודשים?
יש כותבים בפשטות כי התכלית העיקרית של ברכת החודש היא להזכיר לקהל מתי יחול ראש חודש, אולם בחודש תשרי אין צורך להזכיר כלום, משום שכל יהודי נערך מראש לראש השנה. כמובן, זהו ביאור יפה, אבל עדיין לא ברור, מדוע מוותרים גם על "ברכת החודש" והבקשות הנלוות אליה?
ההסבר המקובל בקרב המפרשים הוא שונה ומפתיע: מובא בספרים קדמונים כי נמנעים מלברך את חודש תשרי, בכדי לבלבל את השטן. הוא הרי מתפלל אתנו ביחד בבית הכנסת וכשאנו לא נזכיר מתי ראש חודש תשרי, הוא לא יידע מתי חל ראש השנה ולא יבוא לקטרג על ישראל ביום הדין.
הדבר דומה למי שנתבע למשפט ודואג להעלים מעורכי הדין של הצד השני את מכתב הזימון לבית המשפט, כדי שלא יהיו ערוכים כראוי לדיון.
באותה דרך מסבירים הפוסקים עוד כמה מנהגים ייחודיים לימים הללו: אנו תוקעים בשופר בכל ימי חודש אלול, בכדי לבלבל את השטן, שלא יבין מתי בדיוק ראש השנה. כמו כן, בערב ראש השנה עושים הפסקה עם תקיעת השופר, כדי שהוא יחשוב שכבר עבר יום הדין והוא פספס את ההזדמנות.
וזה כמובן נושא מרתק: מה הכוונה בכך שהשטן לא יידע מתי ראש השנה? הרי השטן הוא מלאך בבית הדין של מעלה, וראש השנה הוא יום העבודה הכי חשוב שלו. הוא אמור להציג את כל חטאי ישראל ולתבוע ענישה מחמירה עליהם ביום הדין. וכיצד, אם כן, אפשר להעלים ממנו את מועד הדיון?
כך הרי מתחיל הסיפור הקשה של איוב. ספר איוב מספר: "ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם". הגיע יום הדין הגדול והמלאכים והשטן התייצבו לפני ה' כדי לסקור את כל מעשי בני האדם בשנה החולפת. כאשר הגיעו אל התיק של איוב, אמר ה' לשטן: "השמת לבך על עבדי איוב? כי אין כמוהו בכל הארץ, איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע"? בתגובה אמר השטן כי ברור שאיוב הוא עובד ה', שהרי "מעשה ידיו בֵּרַכְת ומקנהו פרץ בארץ, ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך – יברכך!". וכך יוצא לדרך סיפור הניסיון של איוב.
מה מועילה, אם כן, העובדה שאנו נמנעים מלברך את החודש, והרי השטן מחזיק מקורות מידע משלו מתי יחול ראש השנה?
אם כבר מדברים על הנושא, מעניין לבחון באופן כללי האם אפשר לבלבל את השטן? זה יכול להוות פתרון מצוין לבעיות רבות. למשל, אדם שאמור למות ל"ע, יכול לברוח למדינה אחרת והשטן לא ימצא אותו. אולי הוא יכול להתחפש לדמות אחרת וכך מלאך המוות לא יכיר אותו. או אדם שאמור להתחתן עם מישהי ולא מתחשק לו לעשות זאת, יכול לברוח למקום אחר וכך המזל שלו ישתנה.
בדיחה: עורך דין מבריק בן 40, יוצא מאושר מבית המשפט העליון, אחרי שהוא ניצח את אחד המשפטים הדרמטיים במדינה. הוא מפטיר דברים קצרים לכלי התקשורת ויוצא לחגוג במסעדה. אולם הוא היה נסער ולא הבחין במשאית מתקרבת שדרסה אותו למוות.
הוא עולה למעלה ותובע צדק. הוא ניגש למלאך המוות ושואל בתוקף: "מה הצדק? אני בחור בן 40 ולמה הגיע לי למות"? המלאך מביט בו ואומר: "לא יתכן, לפי החישובים שלי אתה הרבה יותר מבוגר". עורך הדין מחפש את תעודת הזהות כדי להוכיח את גילו, ואז מלאך המוות אומר: "הבנתי מאיפה נבעה הטעות שלי. לפי מספר השעות שהגשת ללקוחות שלך, חשבתי שאתה בן 85".
ובכן, היה מי שבחן את הנושא והתאכזב מהתוצאות. הגמרא מספרת (סוכה נג) על שלמה המלך, שראה את מלאך המוות מסתובב בפתח ארמונו כשהוא טרוד. שלמה שאל מה מעשיו? והוא אמר כי בא לקחת את שני הסופרים העובדים בארמון – אליחרף ואחיה – והוא מתלבט כיצד לעשות זאת.
שלמה לקח את שני הסופרים והבריח אותם לכיוון העיר לוז. זאת הייתה עיר בעלת ברכה מיוחדת שאנשים לא מתו בתוכה ואנשים מבוגרים שקצו בחייהם, היו יוצאים מחוץ לשערי העיר ושם מתים. אולם כאשר שני הסופרים הגיעו לשערי העיר לוז, פגש אותם מלאך המוות שם ונטל את נשמתם. למחרת פגש שלמה את מלאך המוות כשהוא שמח ומאושר. המלאך סיפר לשלמה כי ב"כרטיס החיים והמוות" של אותם סופרים, היה כתוב שהם אמורים למות בפתח העיר לוז, ולכן הוא הסתובב אתמול מודאג בפתח הארמון בירושלים כי לא ידע איך להעביר אותם ללוז. אך משום מה הם הופיעו פתאום בשערי העיר ההיא וכך היה יכול לבצע את משימתו.
וכיון שכן, שבה ועולה השאלה, כיצד בתכניתנו לבלבל את השטן בראש השנה?
סיפור ישן מספר על עשיר גדול, שהיה קמצן במיוחד. אנשים דפקו על דלת ביתו והתחננו לנדבה, אך הוא דחה את כולם בזלזול. במשך הזמן הוא הפך להיות מושמץ ומנודה בקהילה.
פעם ביום חורפי קר וקפוא הוא יצא עם המשרת שלו למסחר. בדרך הם ראו מחזה קורע לב. עגלה ישנה עם סוס זקן שקעה בבוץ החורפי ועל ידה עמדה משפחה ענייה רועדת מקור. היו שם זוג הורים וכמה ילדים עם בגדים בלויים וקרועים שלא היו יכולים להגן עליהם מהקור בחוץ. ליבו של העשיר נכמר, הוא ביקש מהמשרת לקשור את העגלה ההיא אל העגלה החזקה שלו ולמשוך אותה החוצה.
אך שום דבר לא עזר. העגלה הייתה שקועה בעומק האדמה ולא יצאה משם. העשיר התלבט רגע, אך קיבל את ההחלטה הנכונה. הוא פשט את בגדי השרד שלו, יצא מהעגלה החמה ונכנס לעומק הבוץ. ביחד עם המשרת הגברתן הוא נכנס מתחת לגלגלים ושלף את העגלה הרעועה מהאדמה.
חלפו שנים ונשמתו עלתה אל העולם ההוא. השטן חייך מאוזן לאוזן והניח על המאזניים את כל בקשות הצדקה שהושבו ריקם. עוד רגע ודינו נחתם לחודשים רבים בגהינום. לפתע הופיע המלאך מיכאל ברעש גדול וסחב עמו עגלה וסוסים. הוא הניח אותם על המשקל וסיפר כי העשיר חילץ את העגלה הזו ברחמים גדולים. אך עדיין הזכות הזו לא הספיקה והמאזניים נטו לכיוון צד החובה. המלאך לא התייאש והניח על כף המאזניים גם את בני המשפחה העלובה – ועדיין הם נטו שמאלה. אז סחב עמו המלאך את הבגדים והנעליים מלאי-הבוץ והלכלוך – והם היטו את הכף לזכות.
הרבי מלובאוויטש (ליקוטי שיחות כד/224) מעניק הסבר מקורי לתופעת "בלבול השטן" בחודשי אלול-תשרי. אנו לא מבקשים להשכיח מהשטן את מועד הדיון, אלא לעשות דבר יותר רציני: אנו שואפים להתיש אותו, להוציא את המוטיבציה לקטרג על ישראל. הוא יחשוב כי עם ישראל מגיע ליום הדין לאחר הכנה עמוקה של התעוררות תשובה בחודש אלול וכך יאבד את ההתלהבות לקטרג.
השטן שומע כיצד יהודים תוקעים בשופר לאורך עשרים ותשעה ימים של אלול, הוא מבין מכך כי התקיעה מעוררת את ישראל לתשובה ולאסוף זכויות כהכנה ליום הדין, ובמילא הוא מאבד את ההתלהבות לקטרג עלינו.
יתירה מכך: אנו לא מסתפקים בכל מסע ההתעוררות של חודש אלול, אלא עושים דבר הרבה יותר גדול. בשבת מברכים תשרי ובערב ראש השנה, נמנעים מלברך את החודש ולתקוע בכלל בשופר, ובכך מפגינים ביטחון בצדקת הדין. אנו מבטאים בכך את העובדה כי אנו כה בטוחים במעשים הטובים שעשינו כהכנה לראש השנה, עד שאיננו צריכים אפילו לברך את החודש, משום שבוודאי נחתם דיננו לטובה. והפגנת האמון הזו מחלישה את האנרגיה של השטן.
למה הדבר דומה? לאדם שהוא כה בטוח בצדקת דרכו, עד שלוקח עורך דין מהליגה הנמוכה ביותר כדי להגן עליו. עצם הופעת הפרקליט הזה בבית המשפט, מכניסה ללחץ את עורכי הדין מהצד השני. [מישהו אמר פעם: 'אמור לי מיהו עורך דינך ואומר לך אם אתה אשם'… ככל שאדם לוקח עורך דין חשוב יותר, כך נראה שהבעיה שלו גדולה יותר].
אגדה חסידית ידועה מספרת על השליח הרב שלמה קונין, שהקים עולה של תשובה בקליפורניה. אולם הוא טיפוס שלמעלה מהגבלות העולם ולקח חובות גדולים שלא היה מסוגל לשלם אותם. הוא נתבע על ידי הבנק לבית המשפט ועורכי הדין תבעו להתחיל בהליך של עיקול המוסדות. הוא התקשר מבית המשפט אל המזכירות של הרבי מלובאוויטש והמזכיר מסר ש"עליו להיות בשמחה גדולה".
הוא שב אל בית המשפט, עורכי הדין עמדו בהתייעצות בכניסה והוא החל לרקוד ולשיר מולם עם כל ההתלהבות. הם חשבו כי אחת מהשתיים: או שהאיש ירד מדעתו או שהוא קיבל בטלפון איזו בשורה מדהימה והולך לשלוף שפן מהכובע שישבש את כל סדרת הטיעונים שלהם. הם החליטו ללכת על הבטוח והציעו לו הסדר חוב ארוך שנים, שכולל גם מחיקה משמעותית של חלק מהחוב…
המורם מכל זה הוא ברור: אם אנו רוצים לבוא מוכנים לראש השנה ולהחליש את האנרגיות של הצד השני, עלינו לנצל את הימים האחרונים של השנה הזו בכדי לשפר את מעשינו ולתקן את הטעון תיקון.
ונסיים: בתלמוד ירושלמי מובא רעיון מעניין אודות "בלבול השטן". כאשר הוא שומע את התקיעות בראש השנה, הוא בטוח שאלו הן התקיעות של "השופר הגדול" של המשיח והוא מאבד את כוחותיו לגמרי. משום שלעתיד לבוא, תסור רוח הטומאה מן הארץ והוא יתפוגג ויתבלע.
כמובן, הדברים תמוהים מאוד: האם באמת השטן חושב שהמשיח הגיע?
אולם הביאור שהובא כאן, ממלא את הדברים טעם ומשמעות: כאשר השטן רואה את ההתעוררות של יהודים בראש השנה ושומע את זעקתם לזכות לשופר גדול עוד בשנה זו – הוא מבין כי הם מוכנים כבר לשמוע את השופר הגדול ולא ינוחו ולא ישקטו עד שיזכו להגיע אל הגאולה האמתית. ובמילא הוא מאבד את ההתלהבות ומסתתמות טענותיו.
נזכה בעזה"ש עוד בימים שלפני ראש השנה לגאולה אמתית בקרוב ממש.